29.04.26

חדשות מהטבע: השרקרקים, מבשרי הקיץ, הגיעו הבוקר להר הרוח. חשופית נצפתה עוד הבוקר הסגרירי הזה על המרפסת שלי. ושי כהני מוסר שלמרות הגשם המאוחר ולמרות שנדמה שהיה גשום, ירדו החורף רק בסביבות 585 ס"מ, מתחת לממוצע של 654 ס"מ ב-30 השנים האחרונות. אבל בכל זאת זה שיפור משנה שעברה.

עומר הקטן, הבן של מעיין ואיתי קפלן, לומד על החיים והמוות בשכונת הנעורים. בזמן שבני האדם טורפים ונטרפים במלחמות שלהם, החיות גם מצטרפות למעגל החיים. זכינו בשכונה בשבועות האחרונים ל-3 גוזלי עורב. אבל זכינו זאת מילה יחסית כמובן. כמעט כל המבוגרים וחלק מהילדים הותקפו על הראש מההורים של הגוזלים, עד שהבנו שההורים יקבלו אותנו כחברי שכונה קבועים רק אם לא נעשה רעש או פעולות מהירות ליד הגוזלים, ועוד יותר אם נשאיר אגוזי מלך להורים על השבילים בחוץ כאשר הם רואים שאנחנו מקור המזון. לאט לאט למדנו כמה זה קשה לגדל עורב. הגוזלים יצאו מהקן והתחילו להסתובב כחלק מהמעבר לשלב של פרחונים. אחד מת ליד הבית של אריה, על השביל של עומר בדרך לגן. "העורב נקרע!" עומר אומר לי כאשר הוא מצביע אליו. ומעיין מסתכלת אליי ומסבירה: "בום, טרח, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע!"

שני הפרחונים שעוד בחיים התחילו להגיע לאט לאט במהלך הימים סביב יום העצמאות לאזור חדר האוכל, המקור הרציני של אוכל ששם ההורים שלהם שולטים על הדשא. אז מת עוד גוזל, בחצר של אפרת, ואז השלישי גם, יומיים לאחר מכן. ההורים היו עדיין מביאים להם אוכל לפיות האדומים הפתוחים שלהם. אבל זה כנראה לא הספיק. ההורים גם שמרו עליהם מתקיפות חתולים. 

קשה לגדל צאצאים בעולם הזה. לא תמיד ברור אם אתה הטורף או הנטרף.

מוקדם בבוקר ביום העצמאות יצאתי לאוויר הקר ושמעתי שיר שלא שמעתי שנים: "בילאדי, בילאדי". בתוך הסצנה הרגועה הזו, כשהשקט נקטע רק על ידי המיית היונים וצפצופי הירקונים, הצליל מהכפר הפלסטיני מעבר לגדר כאילו חותך את האוויר. "מולדתי, מולדתי" הם שרים ביום העצמאות של ישראל. אבל למה שזה יהיה עלבון, אני שואלת את עצמי. הם רק רוצים מדינה משלהם. אולי חלקם רוצים מדינה וגם לא חושבים שצריך לזרוק את כל היהודים לים. אולי.

אולי יום אחד נלמד איך להפסיק להיות נטרפים וגם טורפים. שקט ישרור על פיסת האדמה הזאת והיצורים ילמדו לחיות יחד. ואולי אפילו לשמור אחד על השני.

לורי קופנס